 |
היסטוריה
השפה הקוריאנית נקראת "האן-גול". השפה נוצרה ב-1444 על ידי מלך סא א-זונג (1418-1450), ובעזרת חכמי החצר שלו. לפני כן השפה הרשמית היתה סינית, למשך 2,000 שנה, ורק אצילים ידעו להשתמש בה - כך שהיה הבדל גדול בין השפה המדוברת לכתובה. המלך ריחם על פשוטי העם, אשר רובם לא ידעו קרוא וכתוב והתקשו לתקשר אחד עם השני, והורה לחכמיו ליצור שפה פונטית חדשה וקלה, אשר כל אחד יוכל ללמוד ולהשתמש בה. באותיות השפה האן-גול היו תחילה 17 עיצורים ו-11 הברות, אך עם הזמן חלו שינויים וכיום משתמשים רק ב-14 עיצורים ו-10 הברות. כן ישנם 16 חיבורים של אותיות.
המצאת השפה נתפסה בזמנו כבגידה בסין, ובנוסף השפה הקוריאנית היתה קלה הרבה יותר מסינית. כך נוצר סטריאוטיפ שהשפה הקוריאנית מתאימה למעמד נמוך כמו לילדים, נשים ועניים. המדענים קראו לאלפבית החדש "אותיות בוקר" – אלפבית שניתן ללמוד אותו בבוקר אחד. רק במאה ה-19 האן-גול הפכה לסמל לאומי וסמל של עצמאות קוריאה. קוריאנים חוגגים את המצאת ההאן-גול ב-9 באוקטובר בדרום קוריאה, וב-5 בינואר בצפון קוריאה.
תיאור בלשני של השפה
רוב הבלשנים משייכים את השפה הקוריאנית למשפחת שפות אלטאיות. ישנו דמיון בין קוריאנית ושפות כמו טורקית, יפנית, הונגרית ומונגולית. ההשפעה של הסינית נשארה חזק למדי - עד היום חייבים בבתי ספר קוריאנים ללמוד מינימום 1,850 סימנים סיניים. כמו כן, מסמכים רשמיים ועבודות אקדמיות נעזרות בסימנים סיניים לצרכי הדגשה וניסוח מדויק וברור. ניתן לומר, שקוריאנית מורכבת משלוש שכבות - ממקור קוריאני, סיני ולועזי. אומנם קוריאנית נחשבת לאחת השפות עם האלפבית היעיל ביותר, אך לא תמיד ניתן לתרגם מילה מלועזית במדויק.
|
|
|
|
